צילום בצל הקורונה

תמונה מספר 1
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מבחינת הקומפוזיציה של הצילום קיימים מספר מרכיבים תחילה עומק הפריים. העומק בפריים הוא ברובו עומק שדה רדוד, כאשר הפרח שבזכוכית בפוקוס- כך מוקד התמונה הוא הפרח. הרקע המטושטש מעצים את תחושת הבדידות והבידול בין הפרח הסגול שמתבלט על פני "ההמון" של הפרחים הצהובים. חשוב לציין כי העומק בפריים אינו רדוד באופן מוחלט בעקבות השימוש בפלאש שמשטיח קצת את התמונה. התמונה צולמה בגובה עיניים כלומר בגובה כפות הידיים והפרח הנמצאים בשליש הפריים. יחסי הדמות רקע בצילום הם למעשה היחסים בין כפות הידיים והפרח לבין הפרחים הצהובים והרקע האפור. קיים קשר ישיר בין הדמות לרקע, הדמות היא פרח וגם הרקע מלא בפרחים, ובעזרת ההבדל בין הפרחים בצבע ובצורה מועבר המסר והתחושה שבפריים, בנוסף הרקע האפור מביא את הפרחים לקדמת הפריים. התמונה מבוימת, הסיטואציה המצולמת אינה מציאותית. יצרתי סיטואציה שאינה טבעית בעולם הטבע והשתמשתי בפרחים כדימוי לבדידות ובידול. הארט היחיד בו השתמשתי הוא למעשה צנצנת הזכוכית, וכמובן הידיים שמחזיקות אותה. השתמשת בצנצנת הזכוכית כדי ליצור פער מסוים בין מה שאנחנו מכירים לבין הסיטואציה שצילמתי. בטבע הפרחים צומחים יחד בצפיפות, כולם זהים זה לזה וסבוכים זה בזה, ובעזרת צנצנת הזכוכית נוצרה תחושת ריחוק בין הפרח הסגול לשאר הפרחים- הצנצנת משמשת כמעין כלוב וחלון ראווה.

השתמשתי בתאורה מלאכותית וטבעית יחד לצילום הפריים. היה יום מעונן לכן אור השמש לא היה חזק ובולט, בנוסף השתמשתי בפלאש- אור לבן. השימוש בפלאש הדגיש את הצבעים שבתמונה שהם בעצם מהות הפריים. יתרה מזאת, הפלאש תרם ליצירת מראה מעט מלאכותי של הפריים כך שצנצנת הזכוכית אכן תראה כמעין חלון ראווה.

הצבעים בתמונה מרכזיים ובולטים, צבעי הפרחים- צהוב וסגול הם אלו שמעבירים את המסר שמאחורי התמונה. הצבעים חיים ובוהקים- דבר המאפיין טבע ופרחים בפרט, ובאמצעותם נעשה הבידול בתמונה בין הפרח הכלוא ולבין שאר הפרחים. בנוסף הרקע הוא אפור וקודר, כך נוצרת תחושת עצב ובדידות, וכך גם צבעי הפרחים במוקד עוד יותר.

לא נעשו עיבוד ועריכת תמונה מסיביים לתמונה, מלבד הדגשת צבעים.

 

תמונה מספר 2

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

 

תחילה אתייחס לקומפוזיציה של הצילום. הדמות נמצאת במרכז הפריים. התמונה צולמה

מלמעלה, כלומר מעל גובה העיניים. הצילום מזווית גבוהה יחסית מקטין מעט את הדמות ואף מייחס לה תחושה של חוסר אונים. העומק בפריים הוא עומק שדה מלא, בעקבות הרקע- קיר לבן, אין עומק בפריים. לא קיים קשר ישיר בין הדמות לרקע, הרקע הוא רקע לבן ואחיד שמביא את הדמות המצולמת לקדמת הפריים. בנוסף הרקע הלבן מתכתב עם הכפפה הלבנה. התמונה מבוימת לגמרי, מיקמתי את המצולם במקום ספציפי וידוע מראש וגם הארט- הכפפה המוכתמת, תוכננה מראש ומוקמה באופן מודע ומכוון. הכפפה מהווה יד מלטפת ומנחמת אך גם מרוחקת ומרתיעה. המגע ללא מגע ממשי הוא המסר העומד מאחורי התמונה- החוסר במגע ונחמה בתקופת הקורונה.

השתמשתי בתאורה טבעית בצילום התמונה, האור הנופל על הדמות מצד שמאל מגיע מחלון. האור הוא אור רך המעניק לתמונה תחושת שלווה, ולמצולם תכונות של רכות ותמימות. בנוסף נוצר צל רך מימין למצולם על הקיר וצל רך על פניו בצד ימין. הצל מהווה מסגרת לדמות ומדגיש את ההילה העדינה שנוצרה מסביב למצולם.

הצבעים בתמונה הם צבעים מונוכרומטיים, אין בתמונה צבעים בוהקים. הצבעים היחידים בתמונה הם שחור, לבן וצבע הגוף של המצולם. הניגוד בין שחור ולבן, ובין האור לצל בשני צדדי הפנים של המצולם מבטאים את המסר- הניגוד בין הצורך ביד מלטפת, מגע ונחמה לבין האיסור על מגע ומפגש אנושי. נוסף לכך, השימוש בצבעים מונוכרומטיים מעניק לפריים אווירה שלווה ורגועה, אך עם זאת, החוסר בצבעים מביא לחוסר בחיים ושמחה בתמונה. 

לא נעשו עריכה ועיבוד תמונה לצילום, מלבד הדגשת אור וצבעים.