הפרויקט בו התחלתי לעסוק מתחילת השנה ועד להתפרצות הקורונה עסק בקשר שבין אוכל לרגשות. אני מאוד מחוברת לנושא ומתעניינת בו. אני מאמינה שלכולנו יש מערכת יחסים עם אוכל, כולנו מתעסקים באוכל בחלק ניכר מהיום שלנו והוא מקיף אותנו מכל עבר. לכן רציתי לבחון מקרוב את ההשפעות של אוכל על הרגש ואת ההשפעה של הרגש על בחירת האוכל, וכן את הקשר שבין השניים. לקחתי איתי מהפרויקט את ההבנה שאני יכולה למצוא את עצמי בכל אחד מן המצבים שצילמתי ושזה בסדר שקיים קשר שכזה עם אוכל- לטוב ולרע. למדתי מהעבודה עם המצולמים בימי הצילום כיצד ה מגיבים בסיטואציות שונות עם אוכל, ומה הן בעצם האסוציאציות שעולות לגבי אוכל ורגש מסוים. גיליתי שאני מסוגלת למצוא פתרונות בעת משברים שנתקלתי בהם בימי הצילום- ביניהם לחץ של זמן, מצולמים שלא הגיעו ליום הצילום וכמובן שהעבודה עם אוכל לא פשוטה, מלכלכת, ומאתגרת. בנוסף פיתחתי את יכולת היצירתיות שלי והחשיבה מחוץ לקופסה. תחילה בעת תכנון הסט ואיסוף הרעיונות ולאחר מכן בימי הצילום הייתי צריכה להוציא את המיטב מהמרחב הקיים, ולהסתדר עם האמצעים שבהישג יד גם אם לא הכל מסתדר כמתוכנן.  אם הייתי משיכה את הפרויקט הייתי שמחה לצלם טווח גילאים רחב, כלומר ילדים, קשישים, תינוקות ובני נוער כי הנושא של אוכל באמת נוגע בכל אדם ואדם. בנוסף הייתי רוצה לצלם בעוד מקומות ביניהם מסעדות ומטבחים.
לסיכום, נהניתי מאוד לעבוד על הפרויקט ולהוציא מהתקופה הקצרה הזו את המיטב וללמוד ממנה. נהניתי ליצור, לצלם, ולהתעסק בנושא כל כך בוער ורלוונטי כמו אוכל.